לקראת סוף השנה הקלנדרית, יש לנו איזו תקווה לסגור דברים - ובמקביל להגיד לעצמנו שהכול יסתדר מעצמו בינואר.
המתח הזה משאיר אותנו באוויר: בין ריצות יומיומיות, משימות פתוחות ומחשבות שלא נסגרות. אצלי על השולחן יש טיוטות פתוחות, מחשבות חצי-מבושלות, פינות שלא נסגרו, עומס דיגיטלי ואישי שנגרר איתי קדימה. אולי גם אצלך?
אנחנו מרגישות ומרגישים:
- שהראש מלא מדי.
- שאין רגע לעצור ולנשום.
- שלא משנה מה נעשה לא נספיק להדביק את הפער.
- שהדברים הקטנים שאנחנו דוחות מתנפחים בפרופורציות.
וזה לא בגלל חוסר רצון או חלילה עצלנות. זה בגלל שלא הגדרנו שעכשיו עוצרים. מסדרים. מפנים מקום.
אנחנו מרגישות ומרגישים:
- שהראש מלא מדי.
- שאין רגע לעצור ולנשום.
- שלא משנה מה נעשה לא נספיק להדביק את הפער.
- שהדברים הקטנים שאנחנו דוחות מתנפחים בפרופורציות.
וזה לא בגלל חוסר רצון או חלילה עצלנות. זה בגלל שלא הגדרנו שעכשיו עוצרים. מסדרים. מפנים מקום.